"אבא אומר שאני חולמת בהקיץ יותר מדי," סיפרה דניאלה. "אני יודעת," אמרה ציירת החלומות. היא העמידה את כן הציור שלה וציירה סוס יפהפה. "בואו אתן לכם מתנה," אמרה. וּכְשֶׁהֵרִימָה את הַמִּכְחוֹל מהדף, קרם הסוס עור וגידים ועמד לידם בגודל טבעי. "הוא ייקח אֶתכם מעבר להר, ויעזור לכם להגיע למחוז חֶפְצְכֶם," הוסיפה. אביתר הוציא בביישנות את ציור הצפרדע שלו והעניק אותו לציירת החלומות. "גם אני אוהב לצייר," אמר. היא הודתה לו ואמרה: "בחלום הבא שיזדמן לי, אהפוך אותה לנסיך. בהצלחה." הם טיפסו לאוכף הסוס, ציירת החלומות טפחה קלות על גבו, והוא יצא לדרך בִּדְהִירָה.
***
לאחר שעברו את ההר הגדול וְנִפְרְדוּ מהסוס, מצאו את עצמם עומדים על גדותיו של נהר גועש וְרָחָב. כיצד יֶחֱצוּ אותו? מֵרחוק נשמע קול שירה שהלך והתקרב. איש חבוש כובע רְחַב שוליים ניגש אליהם, שר לעצמו מנגינה עליזה. "שלום ילדים, אני סטיבן הנודד," אמר. "הטבע הוא ידידי הטוב ביותר." הוא הוציא מפוחית מִכִּיסוֹ והחל לנגן ולשיר.
