להתראות-גרסת סיפור (feat. יוסי מרשק)

החבורה דחפה את הדלת ונכנסה פנימה. "באנו בשליחותו של מלך הכול ייתכן ומלכת ארץ היצורים," אמרו הילדים לדרקון שהִביט בהם בִּפְלִיאָה. "נעים לי מאוד," אמר בְּבַיְשָׁנוּת. "תרצו לטעום שוקולד כוכבים מְמֻלָּא בִּדְבַשׁ יער?" שאל. עיניהם נצצו והם נענו בשמחה. הם זללו את השוקולד ושאלו את הדרקון מדוע אינו מצטרף אליהם. "אני?" אמר הדרקון ועיווה את פניו, "אני לא סובל שוקולד." "אז למה כל השנים כולם שולחים לך שוקולד?" שאלו הילדים בהפתעה. "זה סיפור שהתחיל לפני שנים רבות," הסביר הדרקון והשפיל את עיניו,"עוד מימיו של סבא של סבא של סבא שלי. הייתה יריבות גדולה בין משפחתנו וּבֵין כל הממלכות השכנות, בעיקר סְביב עניין השוקולד. הדברים הסתבכו והוחלט שנקבל תמיד מכסות שוקולד משכנינו. אני הבטחתי לאבי, שהבטיח לאביו, שהבטיח לסבו, שהבטיח לסבו, שהבטיח לסב- סָבוֹ שלעולם לא נשכח את העוול שנעשָׂה לנו ואת השוקולד שחייבים לנו." "אבל איזה עוול" שאלה ליליאן? "לא זוכר" ענה הדרקון במבוכה. "וחוץ מזה" הוא הוסיף, "כך כולם פוחדים ממני. אני יודע שאם יתגלה שאיני זקוק לשוקולד, ושאני לא אכזר כל כך, יתקיפו אותי אנשי הסביבה, ויגרשו אותי".

"אבל איזה עוול?" שאלה ליליאן. "לא זוכר," ענה הדרקון במבוכה. "וחוץ מזה," הוא הוסיף, "כך כולם פוחדים ממני. אני יודע שאם יתגלה שאיני זקוק לשוקולד, ושאני לא אכזר כל כך, יתקיפו אותי אנשי הסביבה וִיגָרְשׁוּ אותי."

כך אמר הדרקון ומחה דמעה קטנה מעינו הגדולה.

***

הילדים והדרקון שִׂחֲקוּ, אכלו וְחָלְקוּ חוויות, וּלְבַסּוֹף אף שכנעו את הדרקון לחזור איתם לארמון. הדרך חזרה הייתה קצרה הרבה יותר - את רובה עשתה החבורה בִּרכיבה על גבו של הדרקון המעופף.

בשובם שמח המלך לראותם, ושמח שבעתיים כששמע על האוצר שמצאו. הוא נבהל מאוד כשנכנסו לארמון "היצורים" ננדו וליליאן ואחריהם הדרקון החביב. המלך קרא לשומריו לתקוף את האורחים, אך הילדים נעמדו בתווך, הִסבירו למלך מדוע ה"יצורים" אינם מסוכנים כלל וּכְלָל, וסיפרו לו את הסיפור האמִתי מאחורי אגדת הדרקון ואוצר השוקולד. "הוא בכלל שונא שוקולד," צחקו. "זוהי הזדמנות לפתוח פרק חדש בתולדות הממלכה," לחשה דניאלה על אוזנו של המלך, "הלא כאן הכול ייתכן."

באותו ערב חגגו המלך והמלכה, אנשי חצרם וכל תּוֹשָׁבֵי הכול ייתכן. הדאגה הוסרה מלבם, ונראָה שעתיד שקט ונעים של שגשוג ושלום, מלא בשוקולד וּבַחֲבֵרוּיוֹת חדשות, מצפה לארץ הכול ייתכן וְלִשְׁכֵנוֹתֶיהָ. אביתר ודניאלה הֵבינו שמשימתם הושלמה. הם מצאו את האוצר. האוצר של הדרקון, האוצר של מלך הכול ייתכן, האוצר שלהם. הִגיע הזמן לשוב הביתה.