אל המעיין

בחניון העפר השמש צולפת חצים אדומים בחצץ הלבן וגרונו הניחר של אגזוז ריח דלק שרוף מתפשט בענן העשן הזיהום מתפזר והרעש נספג ונגלה לפני סבך של פטל קדוש תאנים בוסריות וזרעי קוץ דרדר הם חיכו בשבילי מהקיץ שעבר איך בלב שדה קוצים, ממרכז הבזלת פורץ זרם נצח צלול וצונן איך ריצוד אקליפטוס, ציקדה צורמת שרים בקצבו של הלב הפועם ואמא שלי לא נכנסת למים רק אמא שלי תמיד נשארת בחוץ שמלה פרחונית עד מעל הברכיים אמא תבואי, אין לך שום תירוץ אבטיח קמחי שחתוך בקופסא כשאמא הוציאה שלוש מגבות וניחוח כביסה, לנגב קרסוליים הרחקתי מזרחה שלושה עקבות וגדר שדה מוקשים, זהירות על השלט הקיר מדמם מפצעי יריות החופש גדול וכמוהו המוות השמש הופכת צהוב לשחור השמש הופכת צהוב לשחור