לוינסקי (לא יהיה לי)

כשאקום ואצא מבית הקפה לא יהיה לי לאן לחזור הדירה והרחוב יינמסו בקרוב ייבלעו אל לוע פעור ושחור לוינסקי כולו ייסגר בכיס ואקום הדוק ואני לא אוכל לחדור רק זיעת מזגנים תחלחל בין סדקי הדממה שאוטמת את כל האיזור את כל האיזור כשאקום ואצא מבית הקפה לעולם כך נראה, לא אראה אותך שוב זעקה חנוקה מפלחת דרכה מהגג למרזב לתחתית הביוב כל חיות הצללים של העיר מזהות באפן את ריחו של הלב השבור הן רצות, הן שולפות ציפורניים אל בשר האדם אל הטעם של סוף הסיפור של סוף הסיפור ונותרו לי רק עוד כמה לגימות להביט מהופנט בעיניים חומות להמתין לחשבון ולספור לאחור לא יהיה לי לאן לחזור לא יהיה לי לאן לחזור