ולפעמים אתה נופל לבור שחור שחור
ואין לך מושג היכן עיניך נמצאות
וכל אשר סביבך נדמה כמו עמיד מאד
אבל אתה נופל נופל קדימה ואחור
ולפעמים ליבך בתוך צלמוות של בדידות
אבל ראשך ורוד כל כך וכבר אינו כואב
ולפעמים אתה נתון בסד שמסאב
את כל מחשבתך אבל אתה מלא חדות
אך אל תשכח שלפעמים גם אין קורה דבר
אתה צונח על מיטה בסוף יומם וליל
ולא היה לך לכתוב ושקט לא הופר
ומי קורא שוב בשמך כמו מחלום ילל
זה אף אחד דואב ומתכהה זה העבר
אלוה תן לי רק פואמה פיך מפלל
