מתעופפים

ובחלום, אני המכונית ואבא.

אבא שלי האמיתי, לא ההוא הקב״ה.

הרכב מסתובב כשפוגעים בו הגלים, שנינו מתעופפים לעננים.

סיבוב, רודף, סיבוב, רודף סיבוב, רודף אותי.

המכונית שלי היא משהו לא מציאותי,

כמו המחשבה שמישהו יבוא ויחשוף אותי יגיד השקר הגדול

אתה בכלל לא אמיתי.

אבל מזה אמיתי, מחשבה או מעשה?

הרי שניהם חסרי עניין אל מול המוות הקורא.

אני מזמן כבר לא רואה וכנראה גם לא חכם

דבר אחד מבין, עולם פיזי לא קיים.

כי כסף זה נייר וזה בכלל לא אמיתי,

גם אלוהים ודת לא משכנעים אותי,

מדינות הן גבולות עמוק בתודעה שלי

כשלאום זה בדיחה שעשו על חשבוני.

כמו קפה איכותי, כמו התור המשתרך

אני מוצר תעשייתי כמו כל קוטג׳ במקרר.

בוחר להסתגר עמוק בקופסתי,

להתבסס באמונה שהאספלט ברא אותי.