חג הקיבוץ

הימים - ימי הקיץ

החיטה כבר נקצרה

באוויר עומד האובך בחמסין

ואין ברירה

אלא שוב להתגעגע

ולשטוף את הזיעה מעל פניי

מהרחוב אל המרפסת

להתערבב ולהדחיק

איך ככה פעם זה נראה

שאת הכל בסוף נספיק

איך הכל היה פתוח

והכל היה פשוט ואפשרי

עכשיו

כבר כלום לא בטוח

מסיבות סיום כל ערב

אבטיחים וענבים

על החלומות שאז רקמנו

כבר מזמן לא מדברים

ואין אל מי להסתובב שם

רק לבלוע את כולם בבת אחת

החברים שאז היינו

כבר כולם ברחו מזמן

ועדיין התמונות תלויות

בחדר הקטן

אז החיים עוד לפניך

אבל נראה לך שלאף אחד לא אכפת

איך שהזמן שוב בורח

בשקט חומק לי

שואל בי

בכל סוף של דרך

לאן תמשיך מכאן

הו

בדירה שכורה בינתיים

מבזבז לי את זמני

רק תגידי למשוגעת

שבעבר השני

שתפסיק לדפוק בדלת

ותיתן לנו לישון

רק עוד דקה