הפילוסוף (feat. גדי רונן, יענקל'ה רוטבליט, איתמר ציגלר & תומר יוסף)

ענן שקיעה מלוא מקטרת פקעות עשן והרהורים מול עיר לובשת בגד ערב של שלל אורות מנומרים ברבור חולף בחצאית טווס בעניבת פסים בין המראה והמראית מנצנצים הפנסים בדעתו המתפזרת שטיחי קרעים של מציאות שמחשבתו צלולה תופרת בחוט שקוף - מה ומהות אך ערב חם בעיר של חוף רוקע רגל ואומר: די, פילוסוף - למה תכסוף? אני הערב, אין אחר ויש בי אהבה, אהבה אינסוף זה רק זמנך חולף עובר רוחו תועה כצל ביער תעתועים ודמיונות במחשבתו קהה התער לא משסף עוד הגיונות עטוף תוגה הפילוסוף אשר את שיר הנצח שר בלילה חם בעיר של חוף רוח נלכדת בבשר ולילה בא כבד מקיץ עמוס תשוקה אל מתק פרי כזה שלא נקטף עדיין מגן העדן הבוסרי אך ערב חם בעיר של חוף רוקע רגל ואומר: די, פילוסוף - לְמה תִּכְסוֹף? אני הערב, אין אחר ויש בי אהבה, אהבה אינסוף זה רק זמנך חולף עובר מַגַע מכחול, צבעים לחים על בד רוטט כמו עור סוֹמֵר שוב מחזר על הפתחים הזיכרון קבצן עיוור נער הייתי גם זקנתי אוֹרי כוכב אשר כָּבה היֹה היתה אחת רָמברַנטית היה היתה זו אהבה הנה כבתה גם המקטרת והיא יודעת כמובן כי אין עשן בלי אש בוערת אבל יש אש ללא עשן אז בראשו חבט תפוח או בְּעמוד נֶחבַּט קָדקוד האיר בו אור צַלחה בו רוח הפילוסוף התחיל לרקוד