Nofel Medamem

מולכת חושבת את עצמה מדרכות מלחכת אדמה הקירות סוגרים עלי, על המצח אות קלון לא חושבת עלי המביט בחלון צועדת כמו חייל נפוחה כמו בלון את תגלי אותי אחזתי אותך אז ברחובות לא האמנו באהבות והגוף שלך שרף את הימים הרטובים התחלתי לפחד שאנחנו לא טובים חופשי ומאושר כשהלילות כל כך קרים תקשרי אותי נופל מדמם, חייב להתרומם נופל מדמם, חייב להתרומם אשה מרסקת אדם שווה אגרוף את העור מקלפת עד הסוף אחרי מי אני הולך שואלים העגלים הגוף שלך משמיע רעשים של קילקולים אנחת אצלך בבוקר פטיש ומסמרים תתקני אותי נופל מדמם, חייב להתרומם...