אחים נופלים למעלה (עם מירי מסיקה)

והימים ימי גשם אבל לא ימי הגשמה

הרוצה בשלום יכון זריז למלחמה

אמר פעם איזה רומאי

או רמאי-י או פרסומאי הכל נשמע אותו דבר

המדינה בוערת עד כדי חריכה

ילדים לא בטוחים יותר מתחת לשמיכה

ומנהיגים מבריגים לי הגיגים

במאחורה של המוח

בארץ הזאת עוד השמש תופיע

הכל מוכן חשוך וקר רק שתגיע

מציון תצא תקווה

חייבים ללכת הלאה

ימים לילות דמעות נופלות

למטה,אחים נופלים למעלה

והשמיים בחוץ אפורים לא חשוב העונות

עולם כמנהגו לועג כסף גדול עושים רק מאותיות קטנות

אוגוסט אנשים עם מעילים על החוף

כי העולם נהיה קר רוח

והעם היושב בציון יושב על ספות

מאז אותו השבע עשר שתיים שלוש

פוליטיקאים בלי בושה מכוונים לי ישר אל הראש

רפש שנשאר כמו קעקוע