ארמון הדקלים

הלילה לא

לא נהיה ציידים

הפעם לא נאכל מהפירות האסורים

הפעם לא נצלול שיכורי מעמקים

נצח מה שעיניי רואות

לבי עדיין לא מבין

קיץ, חורף, סתיו, אביב

אני רק טרף למילים

פרח, כבי את השעונים

בארמון הדקלים

כמו אישה תופסת רסיסי אופוריה

חשיכה צונחת על צוואר גלוי

פורמת את עצמה בכל תנועה שהיא עושה

נוסקת וחוצה מסך של מהומה ותופת

נצח מה שעיניי רואות

לבי עדיין לא מבין

קיץ, חורף, סתיו, אביב

אני רק טרף למילים

פרח, חכי לי בחדרים

של ארמון הדקלים

הלילה לא

לא נהיה ציידים

הפעם לא נאכל מהפירות האסורים

בארמון הדקלים