עד ייגה האור

קרן אור לך אשמור,

לימים קשים.

אם הרוחות ישובו לסעור,

לא תדע נפשי.

את עינינו נעצום,

ונלחש תפילה...

עד ייגה בנו האור,

אור בנשמה.

חורף בשערי נודד,

הימים חומקים...

והצינה תפרוש מעלי,

עוד חרפת חורפים.

עת עינינו הבוהות

לוחשות תפילה,

סנוניות שולחות חיצים,

מצל הלבנה.

קרן אור אותי תשמור,

בימים קשים.