הגבירה מול האגם

השיר שלה לא נגמר עד הסוף

היא כתבה מתוך סערה עצורה

מערבבת צבעים מהנוף לרחוב

מתרסקת מתוך כל שורה ושורה

ולא מצליחה לעזוב.

היה לה פסנתר במרכז הסלון

ספרי תווים פזורים ללא סדר

היו צלילים שלא נתנו לה לישון

שרדפו אחריה מחדר לחדר

מבוא ערב עד אור ראשון.

היא כתבה את השיר שלנו

לא תמיד ידענו להקשיב

היא כתבה את השיר שלנו

כמו מכתב שעליו אין משיב

היא כתבה את השיר שלנו

שיר תמיד הוא ספר זיכרון

שנדחק לפינת הארון

היא כתבה את השיר שלנו

ולא עזבה אותנו

עד ששמענו, עד ששמענו.

פעם כתבה ,אני אישה על החוף

וביקשה לנוח אל מול האגם

כאילו ציירה לעצמה את הסוף

שיבוא כמובן, בליל קיץ חם

בליל קיץ חם וטוב.

היא כתבה את השיר שלנו....