Songteksten

לפעמים אני שוכחת לנשום
כמו מתחת מים
לא, אני אומרת לעצמי,
סיפורי המלחים
הזיכרון האנושי
הם כלום, רק צל של פחד
מה שהים לוקח
ניתן לו מרצון.
ולא כולם ראויים להיאהב
אבל כולם ראויים להיראות.
שעין של אחר תתעכב עליהם
ולרגע יהיו נחשקים עד כלות.
Written by: דליה שושן
instagramSharePathic_arrow_out