גואה זיקוקי דינור

כשהגענו לגואה הייתי בן 21

החדר צנוע, שתי מיטות ושולחן

והשוק ססגוני, הומה צבעים ואדם,

בין הבאסטות לחבר'ה פתאום הופעת לך שם.

את האושר החד שהרגשתי בקושי זוכר

היית יפה כמו שזכרתי מאז, רק מוטרפת יותר

פעם היינו ילדי הכיכר בתקופה הטובה

גם בבית משוגעים הזה טוב לדעת שאת בסביבה.

הגיע פול מון ראשון של 96'

בקיוסק באנג'ונה נפגשנו שוב, במקרה

כולנו לבשנו בגדי מלחמה,

את סגול פסיכדלי אני כתום הזיה.

ואמרת בוא ניסע לחפש מסיבה על האופנוע שלך

בוא נצא למסע לאור ירח הלילה הזה אתך

היה לך מבט מטורף בעיניים הכחולות הדלוקות

ונסענו בין שבילים צרים וחומות במבוק ירוקות.

כשעלינו להילטופ היו שם כמה חברים

זריחה מהפנטת צבעים זוהרים

עיננו זלגו דמעות של שמחה,

שמיים נצבעו באדום כמו במן טקס חניכה

אחרי הזריחה ירדנו לווגאטור אל החוף

חול וריח של מלח וים את הבוקר לשאוף

האוקיינוס ההודי רוקד חרישי ושקוף

אני קופץ למים בין סלעים שחורים, לומד לעוף

והסלעים שבים כמו סכינים

אני משליך גוף למים, מתגרה במזלי

כי את שוחה פה קרוב,

אלירן מג'נגל על החוף,

אז מה יכול כבר לקרות, יהיה לנו רק טוב מטוב

את האושר העז שהרגשתי לא יכול לתאר

כשעלינו למסעדה האיטלקית בבוקר החיוור

מסביבנו 20 אלף איש אחרי ליל מסעות

חלק לא הפסיקו לצחוק, לא הפסיקו לבכות.

ועפתי גבוה אל גשר הפיקוד הכסוף, המרשים,

שממנו יורדים,

חוטי אור שמימיים זוהרים אל ראשי אנשים

הנה שוב בעיניים עולות דמעות של שמחה

ובפעם האחרונה לחשת לי "אני עדיין איתך".

אז כשעזבנו את גואה אופנועים בסילון

והמשכתי דרומה בלי לומר לך שלום

איזה בית משוגעים, טוב שברחנו משם

אבל ידעתי שאותך יותר אנ'לא אראה לעולם.

עברו שלושים אולי מאה שנה, מי סופר

את האושר שידעתי אז לא יכול לשחזר

ואת מה שמצאתי שם לא מפסיק לחפש

זה זורם לי בדם, בלי לשכוח, בלי להיתפש, אש

זוכר איך הלכנו בשיחים, בשדות

ילדים אפלטוניים, היינו אח ואחות

אם אי פעם ניפגש, האם יש סוף לסיפור?

החיים לא תמיד כמו בגואה - זיקוקי דינור