חושך שבטו, מבלי לחשך את אהבתו
מושיט את שרביטו, לכל הפושט ידו
עין לא מעלים, מעל צאן מרעיתו
גם כשאנו שברי כלים, עודנו כלי חמדתו
תוכו רצוף אהבה, רצוף אהבה
ביתו צפוף לרוחה, צפוף לרוחה
ממציא לנו מחילה, לא רק בשעת הנעילה
לך דומיה תהלה
ידיו רב לו, ואין ראשית לראשיתו
גם השירה כחול הים, היא רק מקצת שבחו
לפנים משורת הדין, מנהיג את עולמו
ומלפני המלאכים, דורש בשלום עמו
עתיד הוא...
לתת פאר תחת אפר
שמן ששון תחת אבל
מעטה תהלה תחת רוח כהה
