אל הנירים האפורים

מיכל, הרוח מחריש, עוד נח הערב בהרים. נלכה, בתי, אל החריש, אל הנירים האפורים. ילדה, הרוח התעורר, התכיריהו? - ילד סתיו! חבקי ידי, נרוץ מהר להיסתר מצליפותיו. את הוילון הרם נרים, קצת נתעצב, אך לא נפחד! בחוץ מתים הפרפרים... "לא ישאר כבר אף אחד?" ילדה, הרוח התעורר, התכיריהו? - ילד סתיו! חבקי ידי, נרוץ מהר להיסתר מצליפותיו. אל תעצבי לך, אין דבר, הסתיו איננו ילד רע. הוא אך עצוב, וכל פרפר השב ישיב בחזרה. ילדה, הרוח התעורר, התכיריהו? - ילד סתיו! חבקי ידי, נרוץ מהר להיסתר מצליפותיו. השב ישיב במתנה כל כנפיפי-הפרפרים, אז שוב נלך, מיכל קטנה, אל הנירים האפורים. ילדה, הרוח התעורר, התכיריהו? - ילד סתיו! חבקי ידי, נרוץ מהר להיסתר מצליפותיו.