אליפות נגד עצמי

אני משחק עם עצמי כדורסל

בכל ערב, בין העמודים שבחצר,

ואת התרגילים שאני עושה לעצמי

לא הייתי עושה לאף אחד אחר.

אני משחק עם עצמי כדורסל,

אני זורק ועצמי לא תופס.

אני בדרך כלל קולע,

עצמי בדרך כלל מפספס.

אני משחק עם עצמי כדורסל,

ואני את עצמי מנצח תמיד.

ומה שעצמי לא יעשה לי -

עצמי יפסיד.

לעיתים רחוקות עצמי מיתווכח.

"עצמי, תרגע כבר," אומר אני,

"אתה החבר הכי טוב שיש לי

אבל בכדורסל אתה בינוני."

אני משחק עם עצמי כדורסל.

בכל ערב, בין העמודים שבחצר,

ולמרות שאני פי אלף יותר טוב,

מאימון לאימון - גם עצמי משתפר.

ואני חושב לפעמים: מה יהיה

אם עצמי יתחיל את אני לנצח?

מי עוד ישחק איתי כמו שעצמי?

מי יפסיד לי כל ערב לאור הירח?