ערבי אסיף (ידידינו הישנים)

ערבי- אסיף, העגלות נושאות יבול אל הכפרים

וזהבן אט - אט יועם באור השמש,

אז ינגנו בחשיכה גחליליות וצרצרים

ולחש רע ומסתורי תקרא תנשמת.

מחר נפגוש אותם ודאי, את ידידינו הישנים :

(קיצנו מת ואדמתנו חרושה היא) :

ריחות- הבר החריפים של הטיון עם קמשונים

של סתוונית ובן חצב בשדה - השית.

צאננו שבה אל הדיר, השיר נוהה אל חליליו,

כל אהבה יפה אל ראשיתה חוזרת,

חורש נוגע בקוצר, על קו הרכס הנפלא,

חותם האופק את היום וטוב הערב.

ימים הרבה, כלואים בלב, אל גדות הלילה מפכים.

עת לחשות ועת לבכות אל דמי – ערביים

את הקשיחות הנזירית, העלבונות העמוקים

בנשיקה המרעידה את הכתפיים.