אינטרו (מבוא לסיפור)

הקדמה

בסיפור הזה שלום ילדים.

שלום, שלום.

זה הסיפור שלנו, להיום.

ויש בסיפור הזה המון חברים, חלקם ישנים, חלקם חדשים.

חלקם כבר הגשימו, חלקם עוד לא..

חלקם רק לומדים לחיות ולחלום.

אבל היום נתמקד רק במר ומתוק.

שני חברים שבאים מרחוק,

אחד קצת עצוב, שני קצת פחות.

אפשר גם לצחוק, גם לבכות.

יש שוקולד חלב ושוקולד מריר,

גם לתינוק וגם לשגריר.

זה היה עוד יום רגיל ושיגרתי,

אנשים מיהרו לעבודה, ילדים מיהרו לגנים ובתי הספר,

אנשים תמיד ממהרים לאנשהו.

מר מריר התעורר לבוקר עייף ומוטרד,

לבשל במסעדה החדשה שלו, שבפינת רחוב אלנבי.

"אם אתה רוצה לקלל מישהו- תגיד לו שיפתח מסעדה".

מר "בעסה" ,מה יש לאכול ? עזוב אותי נו...

יש כרוב מחוצל, יש פסטה עם בצל,

וגם נו... נקניקיות, אוהבים נקניקיות? כןןן!

יש ארוחות עסקיות, יש פסטה וביצה.

אתם יודעים מה זה מסעדה? זה הרבה כאבי ראש,

ועניינים ואחריות וסחורות ואנשים ובלגאן שלם.

מר מתוק לעומת זאת התחיל את יומו בחיוך רחב נוסף,

איזה חיים יפים...

הוא העיר את בנו עדן במלא דגדוגים ונשיקות.

עשה לו חביתה מאוד טעימה.

אצלנו בחוות הנופש מטגנים ביצים ומרגישים טוב,

האוכל יוצא מדהים, אם עושים אותו מכל הלב.

הוא רחץ את פניו של רד ,הכלב הגי'נגי' שלו.

שם את כובע הקאובוי, שימן את האופניים, הושיב את רד מקדימה

את עדן מאחור, ועם חיוך של בוקר דהר לכיוון בית הספר.